<h1>השלמה — ב"מ</h1>
<h2>דף ו.</h2>
הא דתנן [ב"מ קי"ג ע"א] מחזיר לו את המחרישה כגון שמסרה לו הלוה מדעתו דאי לאו הכי לית ליה רשותא למשקל מיניה מחרישה דדברים שעושין בהם אוכל נפש הוא ומיהו אפי' לר' יהודה עבר ומשכנו אע"ג דעבר בלאו אי עבד מהני ואין מחזיר לו אלא ביום והכי איתא במסכת תמורה בפרק קמא [דף ו' ע"א] ודברים שעושים בהם אוכל נפש לאו דוקא אלא כל כלי אומנות המשתכר בו הוא מכלל דברים שעושין בהם אוכל נפש דתניא חבל זוג של ספרים לוקה שתים. והא דאמר ליה אביי גבי סכינא דאשכבתא זיל אהדר ליה משום דברים שעושין בהם אוכל נפש מפני שהיה צריך לו באותה שעה הוה ליה ככסות יום ביום. וכל הני מילי דוקא במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל במשכנו בשעת הלואתו לא מהדר ליה לא כסות יום ביום ולא דברים שעושין בהם אוכל נפש. וכתב הרב ראב"י ז"ל היכא דאמר לוה בעינא דלסדרי לי מיד מסדרינן ליה בסדור דתנן גבי ערכין ומאי דפייש יהבינן למלוה ומחלטינן ליה לגמרי ולא לאהדרי ליה. ואי אמר ליה לא בעינא לזבוני מאנאי דדילמא מתרמי לי זוזי ופרענא ליה מהדר ליה כסות יום ביום וכסות לילה בלילה כל ימיו אליבא דרבנן ואליבא דרשב"ג שלשים יום ובתר הכי מזבין להו בבי דינא. ואליבא דרשב"ג ליכא סידור דהכי אמרינן בגמ' השתא לרשב"ג זביני מזבנינן סדורי מסדרינן וכיון דקיימא לן מסדרין לית ליה הלכתא כרשב"ג ואין למדין מן הכלל דאמרינן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. והא דתניא נותנין לו מטה ומצע לעשיר במקום שלא נהגו לשכב בכסתות אלא במצע שהוא לבדין. אבל במקום שנהגו לשכב בכסתות מניחים לו. והיינו דתנן בסדור ערכין ומטה מוצעת. והרב ר' אברהם ב"ר דוד ז"ל כתב דסדור הוא בבית דין ומחזירן הוא בשמשכנו המלוה או שמסר לו הלוה כלי ביתו.
